פוסט. הולדת

חברה טובה נזפה בי על זה, שאני לא מתרגש מיום ההולדת שלי. אז האמת היא, שזה לא נכון. הוא לא חשוב לי, אני לא רואה בו משמעות מיוחדת, אבל הוא תמיד מרגש אותי. ובכל זאת, זה גרם לי לחשוב. למה יום-ההולדת שלי לא חשוב לי? או לחילופין, מה הוא כן מבחינתי?

מצד אחד, הוא מסמל את התקצרות הזמן שנותר לי כאן. כלומר, כל יום מסמל את זה. או לא מסמל, בעצם. זה לא סמלי בכלל – כל יום שחולף הוא יום אחד פחות שנותר. ואין הרבה דברים שאני שונא יותר מאשר תזכורות לזמניות הקיום שלי. אז יש את זה. אבל אם זה היה רק זה, הייתי נמנע מיום ההולדת שלי לחלוטין, מכחיש אותו ובורח ממנו. כך שיש בזה יותר מזה.

במובן קרוב לזה, אבל אחר, יום ההולדת שלי הוא קצת זמן לחשבון נפש, להתבוננות מעמיקה במראה. עכשיו, בהיותי אדם לא דתי בעליל, אין לי תשובות טובות לשאלה, למה אנחנו כאן (כלומר אני, כן? אתם לא מעניינים אותי כרגע). גרוע מזה – התשובה שכן יש לי היא שאין למה. אין סיבה. אני כאן כי ההורים שלי בחרו להביא אותי לעולם. טוב, אז אם לא סיבה, שווה לשאול מהי התכלית – לשם מה אני כאן?

ולשאלה הזו דווקא יש לי תשובה – אני כאן כדי לשפר את המצב. למה? כי צריך. זו לא שליחות אלוהית, לא איזה תפקיד מיוחד שיועד רק לי. אבל בשביל זה אני כאן. זה מה שאני צריך לעשות.

אז מה אני רואה במראה? אני רואה את הזמן החולף, ואת המשימות שבוצעו. ובעיקר את אלו שלא. וזה לא שאני רואה רק את חצי הכוס הריקה. יום הולדת הוא בהחלט זמן טוב להתבונן אחורה בסיפוק על מה שהשגתי. ובאמת שאין לי על מה להתלונן. אלא שהכוס תמיד תישאר יותר מחצי ריקה. לעולם אי-אפשר יהיה לאזן את המאזניים. מה שלא עשיתי תמיד יהיה גדול עשרות מונים ממה שכן. אז אין מה להתעצב ולהתחרט על כל מה לא עשיתי, אבל גם אין כאן משהו מיוחד לחגוג. יום ההולדת שלי, במובן הזה, הוא רק תזכורת לרשימת המשימות האינסופית שמחכה לי.

אז איך, אחרי כל זה, אני יכול לומר שיום ההולדת שלי מרגש אותי? בזכות האנשים שחולקים אותו איתי – שמקדישים מהזמן שלהם לברך אותי, לראות אותי, לייחס לי חשיבות. זה כיף. וזה כיף לבלות ולחגוג עם משפחה וחברים. ולכן ביום ההולדת שלי אני גם טרוד מכל מה שעוד נותר לי לעשות וכל מה שלעולם לא אספיק, וגם שמח ונרגש מכל מה ומי שיש לי בחיים.

ויש עוד עניין – יום ההולדת מתייחס להולדת. לעצם זה שניתנה לי הזכות להתהלך כאן בין אנשים. ולכן החלטתי השנה, שיום ההולדת שלי הוא זמן שבו אני רוצה לעצור ולהגיד תודה להורי, שהביאוני הלום. אז אמא ואבא, זה בשבילכם – תודה.